ארכיון רשומות מהקטגוריה "שומן"‏

newstyle-29741

פירות יער קפואים נכנסו בשנים האחרונות יותר למטבחם של שוחרי בריאות, מכיוון שמכילים ביחס לגודלם, יחסית מעט פחמימות והרבה פיטוכימיקלים חיוניים שכנראה תורמים לבריאות. בתוך המגוון הרחב שלהם ישנם ענבי השועל או בשמם היותר מוכר דומדמנית שחורה. בשנים האחרונות נעשה מספר ניסויים אשר בחנו שימוש והשפעת ענבי שועל על פעילות גופנית. לכן, אסקור בקצרה את המחקרים על הנושא ואת תוצאותיהם כדי להבין האם כדאי לאכול אותם לצורך שיפור יכולת או שיפור התאוששות מאימונים.

ענבי שועל הוא שיח קטן הנושא עליו פירות קטנים ועגולים בצבע שחור-סגול בעלי טעם מתוק. הפרי מכיל ריכוז גבוה יחסית של ויטמין C – כ-200 מ"ג ב-100 גר'. הוא מכיל פחמימות בכמות של 7 גר' ב-100 גר' מוצר וגם קצת חלבון (גר' ל-100 גר'). יתרון נוסף שיש לו הוא שנמצא שברכז של הפרי יש כמות של מעכבי מונואמין אוקסידז (MAO), ולכן הוא משפיע קצת גם כנוגד דיכאון. אמנם יש מעט מחקרים עדין על נושא של שימוש בענבי שועל בפעילות גופנית, אך המחקר קיים כבר מספר שנים בעיקר בניו זילנד.

המאמר הראשון שאסקור הוא משנת 2009 מהז'ורנל האמריקאי לפיזיולוגיה. במחקר מוצלב זה נלקחו 10 גברים ונשים במצב בריאותי תקין שהתאמנו והם קיבלו תמצית של ענבי שועל בכדורים. 2 כדורים ניתנו לפי ביצוע של פעילות גופנית ו-2 כדורים לאחר מכן. הכדורים היו שווי ערך ל-48 גר' ענבי שועל קפואים. לביקורת ניתנו כדורי פלסבו שהכילו סוכר. הפעילות הגופנית שניתנה הייתה חתירה במכשיר חתירה למשך 30 דקות ב-80% מצריכת החמצן המרבית. במהלך התקופה של הביצוע נבדקים ביצעו את האימונים של החתירה למשך 3 שבועות ביחד עם ביקורת או הכדורים של ענבי השועל. בין התקופות היה שבוע שלא ניתן טיפול כלשהו. נלקחו מדדים בדם של הנבדקים בתקופת המחקר לבירור שינויים המראים על עקה חמצונית וכן פעילות מערכת החיסון. התוצאות הראו כי השימוש בענבי שועל הוביל לירידה בסטרס חמצוני וגם הובילה לשיפור פעילות מערכת החיסון. המשמעות היא שבכמות סבירה של צריכה שלהם יתכן והם יעזרו להתאוששות מאימונים.

במחקר מוצלב שני מ-2015 מהז'ורנל הבינלאומי לתזונת ספורט ומטבוליזם של מאמץ בדקו את השפעת דומדומניות השחורות על אימון אינטרוולי ריצה עצימים ורמות לקטט לאחר הביצוע. נלקחו למחקר 13 רצים מאומנים. הם ביצעו פרוטוקול של ריצה על מסילה עד לתשישות כאשר במהלך הביצוע היו שינויים בקצבים. בוצע 6 פעמים ריצת אינטרוול של 19 שניות המלווים ב-15 שניות ריצה בקצב קל לאחר מכן דקה ריצה קלה. לאחר מכן חזרו לעוד 6 פעמים ריצת ספרינט כאשר עם הזמן הייתה עליה במהירות האינטרוולים וחוזר חלילה עד לתשישות. הנבדקים קיבלו למשך שבוע או של 300 מ"ג ליום של קפסולות ענבי שועל או פלסבו. בין הבדיקות היו שבועיים שלא קיבלו טיפול כלשהו. לקטט נאסף עד 30 דקות לאחר ביצוע המאמץ. התוצאות הראו שיפור של 10.6% במרחק שהנבדקים עשו כאשר הייתה צריכה של ענבי שועל ביחס לאינבו (כמעט 400 מטרים יותר). היה שיפור של 10.8% במרחק שנעשו האינטרוולים עצמם. הלקטט בדם נטה להיות גבוה יותר כאשר נלקחו ענבי השועל (ערך כמעט סגניפיקנטי), אך במהלך ה-15 דקות שלאחר הביצוע הרמות שלו ירדו יותר מהר, שוב לא בצורה משמעותית. המשמעות מהתוצאות היא שיתכן ושימוש בענבי שועל יכול לשפר ביצועים של מי שעושים פעילות גופנית הכוללת אינטרוולים מרובים וצריכים להגיע למרחקים ארוכים (לדוגמה – משחקי כדורסל / כדורגל / רוגבי… נ.פ). כמו כן, יתכן שהרמות הגבוהות של הלקטט כאשר היה שימוש בענבי שועל היו עקב כך שהם הגיעו למאמץ יותר עצים, אך הירידה ברמות בצורה קצת יותר מהירה בהתאוששות מראה על היכולת כנראה לשפר את זמן ההתאוששות מהמאמץ.

images (8)

מחקר נוסף מ-2015 נלקח מהז'ורנל האירופאי לפיזיולוגיה ישומית ובו ניסו לבדוק האם יש לענבי שועל השפעה על שיפור יכולת רכיבה וחמצון שומן. לניסוי מוצלב זה נלקחו 14 אנשים בריאים שקיבלו למשך שבוע או פלסבו או 300 מ"ג ליום של כדורי ענבי שועל. ביום השביעי בוצעה רכיבה של 30 דקות בעצימות עולה כל 10 דקות (45,55,65 אחוז מצריכת חמצן מרבית). לאחר מכן בוצע מבחן זמן של רכיבת 16.1 ק"מ שמהלך ההתאוששות ממנו נלקחו בדיקות לקטט עד 20 דקות מהסיום. התוצאות הראו כי בעצימות של 65% מצריכת חמצן מרבית הייתה יותר שריפת שומן ב-27% יותר בטיפול של ענבי השועל. כמו כן, במבחן הרכיבה ענבי השועל הראו שיפור של זמן הביצוע ב-2.4% מהר יותר מהביקורת. גם הפעם כמו בניסוי הקודם רמות הלקטט היו גבוהות יותר בסיום המאמץ בקבוצה של ענבי השועל. מתוצאות המחקר ניתן להסיק כי יתכן ושימוש בענבי שועל יכול לשפר יכולת רכיבה לפי מבחן זמן וכן להעלות שריפת שומן בעצימות תת מרבית.

עוד מחקר מ-2015 שפורסם בז'ורנל הבינלאומי לתזונת ספורט ומטבוליזם של מאמץ ממשיך את הקו של בדיקות שימוש בענבי שועל בספורטאים אירוביים. הפעם נלקחו למחקר 13 טריאתלטים עם ניסיון של מעל 3 שנים והם קיבלו במחקר מוצלב 6 גר' ליום של אבקת ענבי שועל למשך שבוע או פלסבו.  הם קיבלו פורטוקול של רכיבה מצטברת במהלכה נבדקו שינויים פיזיולוגיים וקרדיווסקולריים. רמות לקטט בדם היו נמוכות יותר במאמצים השונים שנבדקו (40, 50, 60 ו-70 אחוז מהכוח המרבי) בקבוצת ענבי השועל. כאשר הייתה הגעה ל-OBLA היא הייתה ב-6% יותר גבוהה בקבוצת ענבי השועל בלי השפעה על קצב לב או צריכת החמצן. רמות מרביות של צריכת חמצן, קצב לב וכוח לא הושפעו על ידי ענבי שועל, אך הנבדקים הגיעו אליהן עם 14% פחות לקטט. ניתן לראות מהמחקר כי לשימוש בענבי שועל הייתה השפעה מטיבה על רמות לקטט במהלך ביצוע המאמצים השונים. מצד שני זה לא השפיע על המאמץ שבוצע. המחקר לא בדק מבחן זמן או מבחן עד הגעה לתשישות ולכן הוא רק מראה כיוון פיזיולוגי שאולי יוביל לשיפור ביכולת בעת שימוש בענבי שועל.

מחקר נוסף הפעם מ-2016 שפורסם בז'ורנל ספורט בדקו שוב את הנושא של צריכת ענבי שועל באינטרוולים. במחקר מוצלב זה נלקחו 13 נבדקים מאומנים. הם ביצוע מבחן מאמץ מסגנון של LIST הכולל 5 פעמים של 15 דקות ביצוע עם מנוחה של 3 דקות בין לבין. בכל 15 דקות הם נדרשו לעשות בין 2 נקודות המרוחקות 20 מטרים אינטרוולים 3 אינטרוולים מהירים (95% מקצב מרבי של ריצה), 4 שניות מנוחה ואז 3 אינטרוולים קלים (55% מקצב ריצה מרבי) וחוזר חלילה (יוצא 9-10 פעמים בכל ה-15 דקות). ב-3 דקות המנוחה נבדקו רמות לקטט וכן נלקח דם לבדיקות נוספות. המבחנים הללו בוצעו פעמיים פעם אחת לאחר שבוע של צריכה של 300 מ"ג כדורי ענבי שועל ופעם אחת עם פלסבו. לענבי שועל לא הייתה השפעה על יכולת הספרינט בכל בלוק של מבחן המאמץ. מה כן הייתה פחות האטה בספרינטים עם התקדמות המבחן בענבי השועל (כלומר הנבדקים שמרו על היכולת יותר טוב איתם – נ.פ.). לא הייתה השפעה לענבי השועל על קצב לב, קפיצה אנכית, רמות לקטט וכן זמן עד לתשישות מהביצוע. מצד שני, כאשר מסתכלים על רמת הפרט ולא הממוצע ניתן לראות כי 8 מתוך 13 נבדקים שיפרו את הזמן עד לתשישות כאשר הם צרכו את ענבי השועל. לכן, מסקנת החוקרים היא כבהמשך למחקר הקודם על אינטרוולים יתכן ושימוש בענבי שועל יכול להיות יעיל לענפי ספורט הכוללים ריבוי של ספרינטים כמו משחקי כדור וכו'.

המחקר הלפני אחרון הוא מ-2017 והוא פורסם בז'ורנל האירופאי לפיזיולוגיה יישומית. במחקר מוצלב זה נלקחו 15 רוכבים אתלטים והם קיבלו טיפול של או פלסבו או 300, או 600 או 900 מ"ג של מיצוי של ענבי שועל למשך 7 ימים. המחקר בדק דווקא מה קורה במנוחה ולא במאמץ מבחינת המערכת הקרדיווסקולרית. נבדקו מדדי לחץ דם,  קצב לב, תפוקת לב, נפח פעימה והתנגדות פריפראלית לזרימת דם בזמן מנוחה של הנבדקים בשכיבה. התוצאות הראו כי שימוש בענבי שועל לא שינה לחץ דם או קצב לב. מצד שני, היה אפקט לפי מנה שניתנה במדדים של תפוקת לב, נפח פעימה והתנגדות לזרימת דם. תפוקת הלב גדלה ב-15% ונפח פעימה גדלה ב-7% במינון של 600 מ"ג ביחס לפלסבו. תפוקת הלב  גדלה ב-28% ונפח פעימה גדלה ב-18% במינון של 900 מ"ג ביחס לפלסבו. התנגדות הפריפריאלית ירדה ב-mmHg4 ו-mmHg5 ב-600 וב-900 מ"ג בהתאמה. המסקנה היא כי שימוש במינונים שונים של ענבי שועל יכול להועיל למספר מדדים קרדיווסקולריים במנוחה באתלטים.

הורד (5) המחקר האחרון הוא מחקר המשך למחקר הקודם וגם הוא מ-2017 מהז'ורנל האירופאי לפיזיולוגיה יישומית. בניסוי נבדק האם באמת יש השפעה של ענבי שועל על שריפת יותר שומן במהלך ביצוע של רכיבה. אותם 15 רוכבים אתלטים מהמחקר הקודם קיבלו את הטיפול כמו קודם פלסבו, 300, 600 ו-900 מ"ג של ענבי שועל בקפסולות לשבוע. הם נדרשו לבצע שעתיים של רכיבה ב-65% מצריכת חמצן מרבית שלהם. נצפה אפקט מנה תגובה בתחום של חמצון שומן וחמצון פחמימות. חמצון השומן עלה מ-0.63 גר' לדקה בביקורת, ל-0.7 ב-300 מ"ג ול-0.73 ב-600 ו-900 מ"ג ענבי שועל. חמצון פחמימות ירד מ-1.78 גר' לדקה בפלסבו, ל-1.65 ב-300 מ"ג, ל-1.57 ב-600 מ"ג ול-1.56 ב-900 מ"ג. מדדים אחרים שנבדקו לא היו שונים – קצב לב, לקטט וגלוקוז. המסקנות מהמחקר הן שלצריכת ענבי שועל בכמויות משתנות יש אפקט מנה-תגובה בהקשר לשריפת שומן בביצוע של רכיבה ארוכה בקצב תת מרבי.

לסיכום, ניתן לראות כי שימוש בענבי שועל יכול לשפר ביצועים של אינטרוולים, ולכן לשמש מתאמנים בפעילות גופנית הכוללת ריבוי של ספרינטים. כמו כן, יתכן והשימוש משפר מדדים של המערכת הקרדיווסקולרית גם במתאמנים וככול הנראה שזה יכול להיות נכון גם ללא מתאמנים. עוד משהו מלבד שיפור יכולת גופנית שנצפה הוא שיפור ביכולת התאוששות ממאמץ. יש לציין כי מספר המחקרים בתחום הוא קטן יחסית, אך הכיוון החיובי מהם והיתרונות המתקבלים עולים כרגע על החסרונות. דרושים כמובן עוד מחקרים על מנת לבדוק את הטיב של שימוש בענבי שועל. עוד נקודה חשובה – רוב הבדיקות נעשו על ענבי שועל ממקור של ניו זילנד ולא ממקור אירופאי.

לעדכונים נוספים לחצו כאן

omega-3

חומצות שומן מסוג אומגה 3 שייכות לקבוצת חומצות השומן הרב בלתי רוויות. המשמעות של אומגה 3 היא שיש קשר כפול בין פחמן 3 ל-4. חומצות שומן מסוג אומגה 3 ניתן למצוא במוצרים צמחיים וגם במוצרים מהחי. לדוגמה ניתן למצוא אותן בזרעים כמו זרעי צ'יה או פשתן מהצומח ואילו בדגים מהחי. ישנם סוגים של אומגה 3 הנחשבים לחומצות שומן חיוניות (הגוף צריך אותן מבחוץ מכיוון שלא יכול ליצור אותן בעצמו) במקרה זה הדוגמה הכי טובה היא ALA (חומצה אלפא לינולנית), אותה חייבים לקבל מהמזון. לעומתה ישנן נגזרות של אומגה 3 שהגוף כן יכול ליצר ממנה והם EPA ו-DHA אותן גם ניתן לקבל מהמזון. יחס ההמרה של ALA ל-EPA ו-DHA הוא נמוך ולא משמעותי, ולכן לעיתים ישנה המלצה על צריכה של EPA ו-DHA  ממקור חיצוני על מנת לקבל תפקוד פיזיולוגי תקין.

מה הקשר בין חומצות שומן אומגה 3 לפעילות גופנית? סטרס כמו שיש במהלך פעילות גופנית מייצר יותר רדיקאלים חופשיים, היכולים לחדור את הממברנה של התאים, לגרום לפגיעה במרכיבי התא ולהוביל לתגובה דלקתית. מאומגה 3 ישנו ייצור של פרוטקטינים ורזולבינים, אשר מגינים על המבנה של ממברנות התאים וכן משמשים לסיום תהליכים דלקתיים והורדת תחושת הכאב. לכן, המחשבה מאחורי שימוש באומגה 3 בספורטאים היא שחומצות שומן אלו יעזור להתאוששות מהירה יותר, ימנעו תהליכי דלקת אחרי פעילות גופנית, יעזרו לשפר יכולת חשיבה קוגנטיבית, יעזרו להגדיל זרימת דם וחמצן לשרירים הפעילים בעזרת הורדת צמיגות הדם ואולי אפילו יעזרו לשריפת יותר שומן. המרחק בין מה שאמור להיות לבין המחקר עדין גדול וזאת מכיוון שהמחקר בהקשר לפעילות גופנית הוא יחסית דל.

סקירת ספרות מ-2016 שפורסמה בז'ורנל מטבוליזם בדקה האם חומצות שומן מסוג אומגה 3 יכולות להשפיע על אימונים. בסקירה נבחנו מספר אספקטים: השפעה על השרירים, השפעה על אימונים אירוביים, השפעה על מערכת החיסון וסטרס חימצוני ולבסוף השפעה על פעילות עצבית שרירית.

אומגה-3-מאת-PublicDomainPictures-אתר-PIXABAY.COM_-620x330

בתחום של השפעה על השרירים נמצאו בסקירה מספר מחקרים המראים כי יש לחומצות שומן מסוג אומגה 3 השפעה על תהליכים אנבוליים וקטבוליים בשריר. לדוגמה במחקר ל-8 שבועות שבו נצרכו 4 גר' אומגה 3 ליום זה הוביל לשיפור בסינתזת חלבונים בשרירים (MPS) בנחקרים צעירים ומבוגרים. הדבר נצפה כמובן גם במחקרים על חיות מעבדה וכן על תאים. מצד שני, מדובר בבדיקה אקוטית, ולכן לא ברור אם אותה השפעה תהיה כאשר תהיה צריכה כרונית וממושכת של אומגה 3. זאת הסיבה שהנושא הכרוני גם נבדק במחקר בו ניתנו למשך 6 חודשים 3.36 גר' אומגה 3 ליום מ-EPA ו-DHA ונצפתה עליה של 3.6% במסת שרירי הירך ו-4% בכוח השריר בגברים זקנים. שילוב זה ביחד עם אימון לאוכלוסיית נשים זקנות גם הראה שיפור משמעותי יותר במסה ובכוח. המעניין הוא ששינוי סינגרי זה המשלב אומגה 3 ופעילות גופנית נצפה רק במחקרים על נשים זקנות ולא על גברים זקנים. החיסרון הוא שלא ניתן להיעזר בנתונים אלו ולהשליך מהם על האוכלוסייה הצעירה העוסקת באימונים לטובת היפרטרופיה. לראיה מחקר בו נתנו 4.5 גר' אומגה 3 ליום בשילוב עם 30 גר' חלבון מי גבינה לאחר אימון למשך 8 שבועות בגברים צעירים העוסקים באימוני היפרטרופיה, לא היה אפקט נוסף בסינתזת חלבון בשרירים. מה לגבי DOMS (כאבי שרירים מאוחרים) ואומגה 3? ניתן למצוא כאן את התייחסותי לנושא בכתבה להאכיל את ה-DOMS.

בתחום ההשפעה על אימונים אירוביים ישנם מספר מחקרים. באוכלוסיית מחקר של שורדים מהתקף לב תיסוף של 810 מ"ג של אומגה 3 למשך 4 חודשים הורידו קצב לב במנוחה ושיפרו מספר פרמטרים לאחר ביצוע של פעילות גופנית כמו: נפח פעימה, קצב לב בהתאוששות ועוד. מצד שני, באנשים בריאים שקיבלו 500 מ"ג של אומגה 3 ל-6 שבועות לא נצפה שינוי בלחץ דם או קצב לב או שינוי בזרימת דם במנוחה ולאחר ביצוע של מאמץ אירובי. מחקרים נוספים הראו כי שימוש באומגה 3 משפיע על מדדים של המערכת הקרדיווסקולרית בעת מאמצים תת מרביים. במחקרים אלו קצב לב היה נמוך יותר, צריכת החמצן הייתה נמוכה יותר, תחושת המאמץ הסובייקטיבית הייתה נמוכה ולחץ הדם היה נמוך יותר. יש לקחת בחשבון שלא ברור אם זה יכול להשפיע על מאמץ משמעותי ולשפר אותו. מדדים כמו צריכת חמצן מרבית לא השתפרה ברוכבים כאשר הם קיבלו 6 גר' אומגה 3 ליום למשך 3 שבועות ביחס לפלסבו. תוצאות דומות התקבלו במחקר על שחקני רוגבי אוסטרליים ועוד 2 מחקרים על רוכבים (מאומנים ולא מאומנים). בעוד שלאומגה 3 יש השפעה טובה על מדדי המערכת הקרדיווסקולרית, ככול הנראה תיסוף בו אינו משפיע על יכולת אירובית.

התחום הבא שנסקר הוא השפעה על מערכת החיסון בספורטאים בעיקר בתחום מניעת דלקות ריאה עליונות (לפרטים נוספים על תזונה למערכת החיסון לחצו כאן). הסיבה העיקרית היא שביצוע של פעילות גופנית עצימה גורם לדיכוי פעילות מערכת החיסון מה שחושף את הגוף להדבקות במחלות שונות ובעיקר מחלות של דרכי ריאה עליונות. המחקר בתחום מערכת החיסון ענף מאוד, אך כאשר נכנסים לעומק מוצאים שיש שינויים לטובה במספר מדדים של המערכת (ירידה ברמות פרוסטגלנדין E2, עליה קטנה ברמות תאים מונונוקלאריים בפריפריה, עליה ביצור אינטרפרון גמא ועוד), אך במדדים אחרים אין שינוי (לדוגמה אין שינוי ברמות ציטוקינים, או ברמות קראטין קינאז או בכמות תאי מערכת החיסון). הבעיה היא ששינויים גם לטובה וגם אי שינוי בפעילות מערכת החיסון, לא מעיד על מניעת הדבקות במחלות. כאשר בדקו נושא זה, לא נמצא כי תיסוף באומגה 3 יעיל למניעת הדבקות במחלות או חומרתן, אך כן ראו במחקר אחד, שישנו קיצור של ימי המחלה בעת שימוש באומגה 3. האם זה כתוצאה באמת מהשימוש באומגה 3 – מחקרים נוספים דרושים לאימות השאלה. omega002

סטרס חמצוני גם נבדק במספר מחקרים. הסיבה העיקרית היא חשש שמכיוון שבאומגה 3 יש מספר קשרים כפולים, זה יכול להוביל ליותר ייצור של עקה, עקב רגישותם של הקשרים לחמצון. מצד שני רצוי שיהיה בגוף כמות מסוימת של ייצור של ראדיקליים חופשיים (ROS) על מנת לגרות את המערכות השונות לייצר יותר נוגדי חמצון פנימיים (ליותר מידע על נוגדי חמצון לחצו כאן). גם כאן התוצאות מהמחקרים מגוונות. 6 שבועות של מתן אומגה 3 בכמות של 3.4 גר' ליום בנשים בגיל הבלות הובילה לעליה של 23% ב-ROS. זה נצפה בעוד 2 מחקרים נוספים. מצד שני, 3 מחקרים אחרים דווקא הראו ירידה במדדים של עקה חמצונית בגוף. באתלטים הנושא נעשה יותר מסובך. לדוגמה במחקר אחד שימוש באומגה 3 הוריד רמות חמצון של LDL כולסטרול (דבר שהוא טוב – נ.פ) ופגיעה ב-DNA. מצד שני 2.4 גר' ליום של אומגה 3 ברוכבים מאומנים למשך 3 ימים שכללו 3 שעות רכיבה הובילו דווקא לעליה ברמות של מרקרים של סטרס חימצוני. כנראה שרוב הבלבול בתחום הוא שימוש במדדים שונים של חמצון שנבדקים במחקרים השונים, אוכלוסיות שונות (רוכבים לעומת שחיינים או רצים לדוגמה) וכן פרוטוקולים של אימונים שונים. לכן בתחום העקה החמצונית כרגע אין יכולת לצפות למי מהאוכלוסייה יהיה יותר נזק מתועלת בצריכה של אומגה 3 – אולי המחקר בתחום של נוטרגנומיקס יכול לסווג זאת יותר.

הנושא הלפני אחרון שנסקור הוא הפעילות העצבית שרירית. בתחום הזה 150 יום של צריכה של ח"ש מסוג אומגה 3 נצפו כעוזרים בשיפור גיוס יחידות מוטוריות ומעלים כוח שריר. ככול הנראה זה נובע מהשפעת DHA על הממברנה של תאי עצב. כאשר יש רמות נמוכות של DHA בתינוקות רואים שהם בד"כ קטנים יותר ומתפתחים לאט יותר. דבר שניתן לתיקון כאשר הם מקבלים DHA. בנוסף למחקר של 150 הימים ישנו עוד מחקר של 21 יום של מתן תוסף אומגה 3 שגרם לעליה ביכולת העצבית שרירית במתאמנים. עקב מיעוט המחקרים, דיי קשה לצאת עם מסקנה בנושא ויותר מזה עדין לא ברור כיצד DHA משפיעה על הפעילות העצבית שרירית. מחקרים נוספים בתחום דרושים על מנת להבין מהו המנגנון והאם הוא באמת רלוונטי למתאמנים.

כאשר בוחרים להשתמש בחומצות שומן מסוג אומגה 3 יש לקחת בחשבון שהן משפיעות גם על נושא הקרישה של הדם. בסקירה נוספת מ-2016 מהז'ורנל דעה נוכחית בתזונה קלינית וטיפול מטבולי נסקר הנושא של השפעת עודף שימוש באומגה 3 על קרישת דם. בשימוש מווסת בכמויות קטנות אין כמעט השפעה על קרישת דם, אך במינונים גבוהים, זמן הדימום מתארך. מצד שני, מחקרים על מטופלים שלקחו אספרין ווארפרין (מדללי דם) לפני ניתוח הראו כי השימוש במקביל באומגה 3 הוא בטוח למרות השינויים בזמן הדימום. למרות שנראה כי שימוש בח"ש אומגה 3 הוא בטוח, עדין יש סימן שאלה בנושא עקב תיאור מקרה אחד שהיה ב-2014. במקרה זה אתלט חובב לקח מינון עצום של אומגה 3 (21 גר' ליום) ממקורות שונים צמחיים ודגים. זה נלקח במקביל לשימוש בקורטיזול ואנטיביוטיקה למשך שבוע עקב סמפטומים נשימתיים. התוצאה הייתה כיב קיבה ודימום במערכת העיכול. הדבר דורש בדיקה האם יש לח"ש מסוג אומגה 3 וקורטיזול השפעה שלילית ביחד.

לסיכום עקב מיעוט מחקרים וכן תוצאות מגוונות ולא חותכות בנושא התיסוף באומגה 3 במתאמנים, לא ברור אם התוסף עובד, לא עובד יותר מכך מהי הכמות הרלוונטית לצריכה ואפילו מה הכמות שיכולה דווקא להזיק ולמי. עד שיהיו יותר מחקרים על הנושא של התוספים, כדאי יהיה להעשיר את המזון במאכלים המכילים יותר אומגה 3 ולא להתמקד דווקא בתוספים. מיקוד במזון אינו שולל כמובן את השימוש בתוספי אומגה 3.

לעדכונים נוספים לחצו כאן

56440720_web-660x330

ןן21003-%d7%90%d7%92%d7%95%d7%96%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%95%d7%96

אגוזי לוז הם פרי אכיל של השיח Corylus. הם גדלים באשכולות על השיח ולאחר הבשלתם נושרים בדרך כלל כשהם מוגנים בתוך קליפה קשה. את הקליפה ניתן להוריד ולאז לאכול אותם טריים או קלויים. אגוזי לוז עשירים ברכיבי מזון ובעלי הרכב שומן טוב. מירב השומן בהם מבוסס על חומצות שומן חד בלתי רוויות (MUFA) הגורמים לעמידות של LDL מפני חמצון (אחד הגורמים שמאמינים שמובילים להיווצרות פלאק תרשתי ולגרימת מחלות לב – נ.פ). כמו כן, אגוזי לוז מכילים גם חומרים נוספים כמו טוקופרולים (ויטמין E), פיטוסטרולים (העוזרים להורדת רמות LDL), L ארגנין, סלניום, סיבים, זרחן, אשלגן וכן גם קוורצטין. הם מכילים גם חלבון צמחי ופחמימות. עם כל ריכוז הנוטריינטים הענף ניתן לחשוב שיתכן ושימוש באגוזים אלו יכול להשפיע על המשקל. לרוב המחשבה תהיה שאכילה מרובה שלהם תוביל לעליה במשקל, אך כפי שניתן לראות בכתבה קודמת שלי על בוטנים לאגוזים בכלל יש דווקא יש השפעה מיטבה על איזון משקל והם ככול הנראה גם תומכים בבריאות הלב.

על מנת לבדוק את הנושא של השפעת אגוזי לוז על משקל והרכב השומן בגוף בוצעה סקירת ספרות ולאחריה מטה אנליזה של המחקרים שנמצאו. סקירה זאת פורסמה באוקטובר 2016 בז'ורנל Nutrients. נמצאו 385 מאמרים שמתוכם נבחרו לסקירה 9 בלבד, מכיוון שעמדו בקריטריונים של הסקירה. הם כללו בתוכם 425 משתתפים ביחד שמתוכן 230 נשים והיתרה גברים בגילאים 18-55. ההתערבות במחקרים נעשתה למשך 56 יום בממוצע וכמות אגוזי הלוז שניתנה הייתה 38.7 גר' ליום בממוצע (שהם כ-248 קק"ל). למטה אנליזה עצמה נלקחו רק 3 מתוך ה-9 מחקרים מכיוון שעמדו בכל הקריטריונים שלה.

התוצאות של המטה אנליזה וכן של הסקירה של הספרות הראו מספר דברים:

  1. שימוש באגוזי לוז מיטב עם מצב הכולסטרול הכללי של הגוף וכן מוריד רמות של LDL בלי השפעה על רמות HDL. הסיבה העיקרית לכך היא כנראה עקב הרכב חומצות השומן החד בלתי רוויות (בעיקר חומצה אוליאית) שמהוות 80% מכלל השומן באגוזים אלו. כמו כן, יש ריכוז נמוך של חומצות שומן רב בלתי רוויות מסוג אומגה 6. כל זה בדומה לשמן זית המכיל הרכב דומה וגם נצפה ביותר מחקרים כמטיב עם רמות הכולסטרול השונות. בנוסף, יתכן שגורמים נוספים השפיעו על רמות כולסטרול כמו המצאות של ויטמין E, מגנזיום, נחושת, סלניום, חומרים נוגדי חמצון ואפילו כמות הסיבים שבאגוזים (8.1%).
  2. למרות התוספת של 248 קק"ל בממוצע ביום מאגוזי לוז, לא נצפתה גם במחקרים הארוכים (75 יום) עליה במשקל. כל זה דומה למחקר הבוטנים שהצגתי בעבר שהראה עליה קטנה במשקל ביחס לציפוי כאשר נצרכה תוספת בוטנים גדולה יומית. המשמעות היא שככול הנראה צריכה של אגוזי לוז בכמות סבירה ליום לא תשפיע על משקל.

מספר נקודות לסיכום, ניתן לראות כי צריכה של אגוזי לוז יכולה לשפר מדדי שומן בדם. כמו כן, אם הם אינם משפיעים בכמויות של כ-40 גר' ליום על המשקל, הם יכולים להוות גורם חיובי לצריכה. יש לציין כי מסקנות אלו רלוונטיות לאגוזי לוז בלבד. לא ניתן להשליך מכך על בריאותם של ממרחי אגוזי לוז, שמוסיפים להם סוכר ושומן צמחי נוסף (ומכילים יחסית מעט מהאגוזים).

לעדכונים נוספים לחצו כאן

zkljanld7_c

keto-diet

מספר קולות של חוקרי תזונה ופיזיולוגים מהעולם (פיני, וולק ונוקס) העלו את שאלת התזונה הקטוגנית בהקשר לפעילות גופנית. כיום הקונצנזוס בתחום תזונת הספורט כפי שגם מופיע במסמך העמדה החדש של ה-ACSM בנושא, עדין עוסק בצריכת פחמימות מוגברת לאתלטים וכיצד לעשות הטענת גליקוגן מספקת בין האימונים. לכן, השאלה הנשאלת היא האם מעבר לדיאטה דלה מאוד בפחמימות יכולה לפגוע ביכולת או דווקא טובה למתאמן. מה הם המחקרים עליהם מסתמכים התומכים בתזונה קטוגנית, ולמי היא ככול הנראה תתאים יותר? כל זאת בסקירה הנוכחית.

תזונה קטוגנית היא תזונה המבוססת על צריכה של שומן בכמות מוגברת ביחס לשאר אבות המזון. בתזונה זאת לפחות 70% אם לא הרבה יותר מכלל האנרגיה אמורה להגיע משומן כאשר היתר מתחלק בין פחמימות לחלבון. יש לציין כי לרוב כמות הפחמימות מאוד מוגבלת (10% ומטה מכלל האנרגיה או פחות מ-50 גר' ליום) אם בכלל קיימת. גם כמות החלבון לעיתים מוגבלת וזאת, מכיוון שצריכה גדולה של חלבון יכולה להוציא את האדם מקטוזיס על ידי יצירת פחמימות בתהליך הגלוקוניאוגנזה. מהו קטוזיס – מדובר במצב בו בגוף מרוקנים כמעט לגמרי מאגרי הפחמימות, ולכן הוא פונה למקור אנרגטי אחר – שומן. הוא מייצר בכבד מחומצות שומן תוצרים הנקראים קטונים (אצטואצטט, בטא הידרוקסיבוטיראט ואצטון) והללו מהווים תחליף לפחמימה כמזון לרקמות השונות (כולל המוח), כאשר השרירים פועלים בעיקר על חומצות שומן. תאים כמו תאי דם אדומים הדורשים לפעילותם פחמימות מקבלים אותם מגלוקוניאגנזה המשתמשת בחלבון ליצירת פחמימה. דבר דומה קורה גם בתהליך של הרעבה, ונבדק במחקרים של החוקר קהיל בשנות ה-60 של המאה הקודמת. במחקרי הרעבה אלו נצפה כי המוח השתמש ב-60% מהאנרגיה שלו מקטונים במקום גלוקוז. המעבר לשימוש בקטונים גם נועד בין היתר כדי לשמר את מה שנותר מהפחמימות בגוף, וכן לשמר מפני פירוק חלבונים בשרירים לאנרגיה. חשוב יהיה לציין כי לקטונים יש RQ (מנת נשימה – נ.פ) דומה לגלוקוז והם לא מסתמכים על נשאים להכנסתם לתאים (GLUT למיניהם – נ.פ) או למיטוכונדריה. זה חשוב כי יתכן שתיסוף חיצוני בקטונים במהלך פעילות יכול להוביל לשריפתם על ידי השרירים הפעילים במהלך פעילות גופנית – דבר שלא נחקר מספיק עדין באדם.

המחקר הראשון אליו מפנים בד"כ נעשה על ידי פיני ושות' בשנת 1983 והתפרסם בז'ורנל מטבוליזם. במחקר ניתנה לרוכבים מקצועיים דיאטה דלה מאוד בפחמימות (פחות מ-10 גר' ליום) למשך 4 שבועות על מנת לקבל התרגלות לדיאטה. בסיום התקופה הם ביצעו מבחן מאמץ שהראה כי לא הייתה פגיעה ביכולת הגופנית שלהם ביחס לנקודת ההתחלה וכן ש-90% מהאנרגיה שנשרפה הייתה משומן. יש לציין כי המבחן היה רכיבה על ארגומטר ב-64% מצריכת החמצן המרבית שלהם עד תשישות. כאן גם עקב אכילס של המחקר, מכיוון שהוא לא בחן מה היה קורה אם היו צריכים לעשות ספרינטים או לעבוד בעצימות גבוהה יותר. עוד משהו שדורש תשומת לב הוא כמות הנחקרים במחקר שהייתה 5 רוכבים מקצועיים בלבד. הסיבה שיש לתת על כך את הדעת היא כי אם יורדים לרמת הפרט נצפה כי היכולת ירדה אצל 2 רוכבים, נשארה קבועה אצל רוכב אחד ועלתה אצל 2 הנותרים כשאחד מהם משך מאוד את הממוצע כלפי מעלה (מ-148 דקות הוא שיפר ל-232 דקות). לכן, לומר שלא הייתה פגיעה ביכולת לפי תמונת הפרט מובילה למסקנה כי מיעוט הנחקרים פגע בסופו של דבר בתוצאות.

לרוב המחקר של פיני מושווה למחקר אחר שנעשה על ידי המעבדה של אסקר ג'וקנדרופ ושות' מ-2004 שפורסם בג'ורנל של החברה האמריקאית לפיזיולוגיה, אך ההשוואה ככול הנראה לא מוצדקת והנה הסיבות למה: המחקר החדש יותר לקח 150 גברים ו-150 נשים (פי 60 יותר נחקרים) שרובם בכלל לא היו מאומנים, חלקם היו בעודף משקל ומעט מהם היו רוכבי אופניים מאומנים. כמו כן, לא היה בכלל ניתור של הדיאטה במחקר הזה בניגוד לדיאטה מוכוונת קטוגנית במחקר של פיני. רוב הנחקרים צרכו פחמימות ביום שלפני ביצוע מבחן מאמץ ולכן בניגוד למחקר מ-1983 כמות הגליקוגן הייתה ככול הנראה ברמות תקינות ולא במצב מדולדל כמו שצפוי להיות בדיאטה קטוגנית. אפילו מבחן המאמץ היה שונה בעוד שבמחקר של פיני המבדק היה על אופני כושר אצל ג'וקנדרופ זה היה ריצה על מסילה. כמו כן, זמן ביצוע המאמץ היה שונה – 2.5 שעות רכיבה בקצב קבוע עד תשישות במחקר של פיני וזאת כדי למדוד פרמטרים של שריפת שומן (שבכל מקרה עולים עקב התמשכות המאמץ לאורך זמן – נ.פ),  לעומת 15-35 דקות במבחן מאמץ מדורג עם עליה במהירות המסילה עד לחוסר יכולת להמשיך במחקר מ-2004. כל אלו מובילים למסקנה הברורה שלא ניתן לערוך השוואה בין 2 המחקרים, אך השוואה זאת נעשית ונעשתה בספרות, וזאת כדי להראות שיש יותר שריפת שומן כשנמצאים בדיאטה קטוגנית (דבר שאכן קורה – נ.פ).

ketogenic-diet-vancouver-2

עוד מחקר מעניין בתחום מגיע משנת 2006 ומהג'ורנל לפיזיולוגיה יישומית. במחקר זה ניסו לחקור את ההשפעה של דיאטה עשירה בשומן ומייד אחריה העמסת פחמימות על יכולת ספרינט, מבחן רכיבה ל-100 ק"מ ומדדים נוספים. במחקר מוצלב זה נלקחו 8 רוכבים מקצועיים ופעם אחת קיבלו דיאטה עשירה בפחמימות (68% מכלל האנרגיה) לעומת פעם שניה שהם קיבלו דיאטה זהה מבחינת אנרגיה, אך עשירה בשומן (68% מכלל האנרגיה) וזאת למשך 6 ימים. לאחר הדיאטות הם ביצעו העמסת פחמימות של יום אחד (8-10 גר' פחמימה לק"ג גוף ליום) ולאחר מכן את הבדיקות. יש לציין כי 6 ימים ככל הנראה אינם מספיקים על מנת לקבל התרגלות של הגוף לדיאטה קטוגנית או עשירה בשומן. כמו כן, הדיאטה עשירת השומן כללה 17% מהאנרגיה מפחמימות שהם כ-150 גר' פחמימה ליום, כך שלמרות שהייתה יחסית דלה בפחמימות לרוכבים, לא בטוח שהיא הובילה אותם לקטוזיס והנושא גם לא נבדק. לפני תחילת כל דיאטה הם עשו מבחן רכיבה של 100 ק"מ וכל יום אי זוגי במהלכה הם ביצעו רכיבה של שעה ב-70% מצריכת החמצן המרבית (עם מדידה של מדדים שונים ברכיבות אלו – נ.פ). ביום האחרון לאחר יום של העמסת פחמימות הם ביצעו שוב מבחן רכיבה של 100 ק"מ שכלל בתוכו גם 5 אינטרוולים של ק"מ אחד ו-4 אינטרוולים של 4 ק"מ. במחקר נצפה כי כאשר נצרכה דיאטה עשירת שומן היו יותר חומצות שומן חופשיות בזרם הדם במנוחה ומאמץ וכן היה יותר חמצון של שומן. כמו כן, היה טרנד של עליה בפעילות המערכת הסימפטטית (נבדק על ידי עליה בדופק – נ.פ), אך הוא לא היה מובהק סטטיסטית (P=0.056). מבחינת מבחן הרכיבה של 100 הק"מ – לא היה שוני בתוצאות בין הדיאטות, אך אם יורדים לרמת הפרט ניתן לראות כי 5 רוכבים שיפרו את התוצאה כאשר צרכו את הדיאטה העשירה בפחמימות ו-3 להפך. מה שכן השתנה הוא מבחן רכיבת ספרינט של ק"מ ו-4 ק"מ כאשר בדיאטה עשירת השומן התוצאות היו פחות טובות בצורה מובהקת עם התקדמות המרחק. שאר המדדים שנבדקו נשארו זהים, ולכן החוקרים סיכמו שאמנם דיאטה עשירה בשומן לא פגעה ביכולת הרכיבה למרחק ארוך, אך היא כן פגעה ביכולת הספרינט של הרוכבים, גם אם הייתה מלווה ביום העמסת פחמימות.

עוד מחקר שמצוטט בתחום הקטוזיס הוא מחקר מ-2012 שפורסם ב-JISSN. במחקר בחנו 8 מתעמלי קרקע ברמת עילית במחקר קליני ללא ביקורת. בוצעו להם בדיקות מעבדה על מנת לקבל הערכת הרכב גוף כולל מדידת אחוזי שומן וכן כושר לביצוע של תרגילים מבוססי כוח של התעמלות קרקע. למשך 30 יום לאחר מכן הם קיבלו דיאטה קטוגנית שהורכבה מירקות ירוקים, שמן זית, דגים ובשר. באותה התקופה הם המשיכו באימונים שלהם כרגיל. בסיום המחקר לא נמצא שוני ביכולת הכוח לאחר ביצוע של דיאטה קטוגנית. כן נצפו שינויים במשקל – בדיאטה הקטוגנית הם ירדו 1.6 ק"ג בממוצע וכן ירידה של 1.7 ק"ג במסת השומן שלהם. המשמעות של החוקרים מהמחקר הייתה שהיה שינוי לטובה בהרכב הגוף בלי פגיעה ביכולת שלהם – דבר שיכול להתאים ולעזור למתאמנים אשר נמצאים בקטגוריות של משקל לקראת תחרות. יש לציין כי המחקר נעשה על מתעמלי קרקע – לא ניתן להסיק ממנו לגבי מתאמני משקולות כבדים או מרימי כוח או לעוסקים בפיתוח גוף.

כדי לחקור את הנושא של אימוני כוח ותזונה קטוגנית בוצע ניסוי דומה לקודם, שתוצאותיו פורסמו ב-2013 בז'ורנל למחקר כוח והתניה. במחקר זה נלקחו 16 גברים ו-15 נשים שצרכו דיאטה רגילה (40.7% פחמימות, 22.2% חלבון והיתרה משומן) וביצעו למשך שנתיים לפחות פעילות גופנית מסוג התנגדות. ביצעו להם מבדקי מעבדה לווידוא מצב יכולת הכוח שלהם (שכללו גם לחיצת חזה, סקווט ומבחן וינגייט למשך 30 שניות – נ.פ(. לאחר מכן למשך רק 7 ימים הם קיבלו דיאטה שאמורה להיות קטוגנית (5.4% פחמימות, 35.1% חלבון ו-53.6% שומן). הסיבה שרשמתי שהדיאטה אמורה להיות קטוגנית היא, מכיוון שלמרות שכמות הפחמימות בה הייתה מאוד נמוכה, כמות השומן לא הייתה גבוהה מספיק, ויתכן כי החלבון בדיאטה היה מספיק גבוה כדי שהמשתתפים לא יהיו בקטוזיס (צרכו 56 גר' חלבון יותר מהדיאטה הרגילה שלהם – נ.פ). המשמעות היא שהדיאטה הייתה מאוד דלה בפחמימות, אך לא ברור אם הייתה קטוגנית או לא. מה שנצפה הייתה ירידה בצריכת האנרגיה היומית של המשתתפים בדיאטה הדלה בפחמימות ב-381 קק"ל ליום וכתוצאה מכך גם ירידה במשקל הגוף, שהתבטאה בעיקר בירידה באחוזי השומן של המשתתפות. כמו כן, היה שינוי לא מובהק ביכולת הכוח שעלתה קצת אצל חלק מהמשתתפים והמשתתפות או נשמרה זהה לאחר ביצוע הדיאטה. החוקרים סיכמו כי הדיאטה יכולה לעזור בירידה במשקל למי שמתאמן בפעילות כוח לפני תחרות שמבוססת על קריטריון משקל. חולשת המחקר נובעת מאי הבהירות אם האנשים היו במצב קטוזיס וכן אורכו המאוד קצר למשך שבוע אחד בלבד.

ketogenicdiet-1024x760

במחקר נוסף מ-2014 מהז'ורנל nutrients, שהפעם היה מוצלב (המשתתפים עושים את כל קבוצות המחקר -נ.פ) נלקחו 8 רוכבים מקצועיים עם ניסיון של 5 שנים לפחות. פעם אחת הם קיבלו דיאטה מעורבת (50% פחמימות, 30% שומן ו-20% חלבון) למשך 4 שבועות ובפעם הנוספת דיאטה קטוגנית (15% פחמימות, 70% שומן ו-15% חלבון) למשך אותו פרק זמן. הדיאטות בוצעו בזמן שבוצעו אימונים בעצימות בינונית ובתדירות גבוהה. לפני תחילת הדיאטות הם עברו בדיקות מעבדה להרכב גוף, בדיקות דם ומבחן מאמץ ברכיבה שהתחיל מ-80 וואט ועלה בהדרגה כל 3 דקות ב-40 וואט עד חוסר יכולת להמשיך לסובב את הפדל בתדירות הרצויה. במבחן המאמץ היה ניתור של קצב לב, צריכת חמצן ופחמן דו חמצני. כמו כן, נמדדו גם רמות לקטט במנוחה וכל 3 דקות עד לסיום התאוששות של 12 דקות לאחר סיום ביצוע המאמץ, כדי לקבל את סף הלקטט. ביום נוסף הרוכבים נדרשו לרכב 105 דקות שמתוכם 90 דקות ראשונות היו בעצימות של 85% מסף הלקטט שלהם ואז 15 דקות נוספות בעצימות של 115% מסף הלקטט. חשוב לציין כי 3 שעות לפני מבחן הרכיבה השני ניתנה להם ארוחה או מעורבת או רבת שומן (70% ממנה – נ.פ) שכללה 600 קק"ל. התוצאות הראו כי הדיאטה המעורבת שמרה על המשקל בעוד שהדיאטה הקטוגנית הובילה לירידה מובהקת  במשקל של כ-2 ק"ג. אחוז השומן ירד גם הוא ב-3.65% (מ-14.67 ל-11.02) בדיאטה הקטוגנית בעוד שבדיאטה המעורבת הוא נשאר דומה. נצפתה גם עליה בצריכת החמצן המקסימלית ובסף הלקטט בדיאטה הקטוגנית שנבעה לפי החוקרים או מהירידה באחוז השומן ובמשקל או מצורך ביותר חמצן לשימוש לשריפת השומן וזאת כדי להגיע לאותה עצימות של הדיאטה המעורבת (משמעות של החלק השני פגיעה באקונומיית הרכיבה). מצד שני, יכולת העבודה והעומס בסף הלקטט היו גבוהים כאשר ניתנה דיאטה מעורבת. המשמעות מהמחקר שהציעו החוקרים היא שדיאטה קטוגנית טובה בתקופת הכנה לעונה או למצבי מנוחה או לביצוע פעילות גופנית בעצימות עד בינונית כמו בפעילויות מאוד ממושכות.

עוד מחקר מ-2014 לקח 20 לוחמי טקוונדו מתיכונים ביפן שהגיעו למחנה אימון. הם חולקו ל-2 קבוצות שוות של 10 משתתפים. קבוצה אחת קיבלה דיאטה קטוגנית והקבוצה השנייה קיבלה דיאטה רגילה. בוצע להם מדידת הרכב גוף ואחוזי שומן במכשיר BIA (עכבה חשמלית) לפני ואחרי הדיאטה שקיבלו. בוצעה להם הערכת יכולת אירובית על ידי מבחן ריצה של 2 ק"מ ובנוסף בוצע מבחן וינגייט של 30 שניות להערכת יכולת אנאירובית. בדיקות נוספות שבוצעו הן הערכת כוח לחיצת כף יד, ספרינט ל-100 מטרים וכן ביצוע עליות בטן ב-60 שניות. קבוצת הדיאטה הקטוגנית לאחר מכן הונחתה לאכול מספר מאכלים – בקר, חזיר, דג, שעועית, ביצה וגבינה. לחם, אורז, נודלס, קפה ותה נאסר עליהם לאכול. התוצאה הייתה שהם קיבלו לאורך יום של הדיאטה 22 גר' פחמימות וכן 55% שומן ו-40.7% חלבון (האם הם היו בקטוזיס? כנראה שלא עקב ריבוי החלבונים בתפריט, אך הדבר לא נבדק – נ.פ). הקבוצה השנייה קיבלו 40% פחמימות, 30% חלבון ו-30% שומן בתוכנית שלהם. במהלך 3 השבועות של המחנה והניסוי 2 הקבוצות ביצעו כ-5 שעות פעילות גופנית יומיומית שעיקרה חיזוק יכולת הכוח. התוצאות הראו ירידה במשקל של כ-4 ק"ג בקבוצה הקטוגנית לעומת כ-2.5 ק"ג בקבוצת הביקורת. אחוז השומן בקבוצה הקטוגנית ירד ב-0.3% לעומת 1.1% בקבוצת הביקורת. מצד שני הייתה ירידה של משקל הגוף הרזה ב-2.2 ק"ג בקבוצה הקטוגנית לעומת 1.5 ק"ג בקבוצת הביקורת. בבחינת היכולת נצפה שריצת ה-2000 הייתה טובה יותר בקבוצה הקטוגנית בעוד שבקבוצת הביקורת לא היה שוני בין תחילת הדיאטה לסופה. היכולת של ביצוע מבחן וינגייט ירדה ב-2 הקבוצות בצורה דומה, כלומר היכולת האנאירובית נפגעה. יש לציין כי המחקר הנוכחי ביחס למחקר מתעמלי הקרקע שנסקר קודם הגביל את כמות האנרגיה היומית ל-25% פחות מהרצוי בעוד שאצל מתעמלי הקרקע הם יכלו לאכול כמה שרצו. במבחנים האחרים מלבד עליות בטן שהשתפרו בקבוצה הקטוגנית לא היה שוני בין הקבוצות. החוקרים סיכמו שיתכן ואפשר יהיה להשתמש בדיאטה דלה בפחמימות לטקוונדו בעיקר בעת קירבה לתחרות והצורך בירידה במשקל כדי להיכנס לקריטריון משקל נמוך יותר.

מחקר נוסף שלא בחן את הדיאטה הקטוגנית עצמה, אלא את נושא שריפת השומן במהלך פעילות אירובית ארוכה גם חשוב לדיון. במחקר מ-2015 שפורסם בז'ורנל לפיזיולוגיה יישומית נלקחו 12 רצים שמתחרים בריצות ארוכות (זמן ממוצע לחצי מרתון של 1:20:50) ורצו בממוצע שבועי 82 ק"מ. ביצעו עליהם במחקר מוצלב עם 4 בדיקות שונות שכללו ביצוע של מבחן מאמץ עד תשישות בקצב המבוסס על 95% מזמן ריצת חצי המרתון הכי טובה שלהם בחצי השנה האחרונה. מבחני המאמץ בוצעו לאחר אחד מ-4 התנאים הבאים:

  1. צריכת פחמימות בבוקר (2 גר' לק"ג גוף) ובמהלך הביצוע (44 גר' לשעה).
  2. צריכת פחמימות בבוקר (2 גר' לק"ג גוף), במהלך הביצוע (44 גר' לשעה) ובנוסף הוסיפו להם חומצה ניקוטינית.
  3. ביצוע של המאמץ ללא ארוחת בוקר וצריכת פלסבו במהלך הביצוע.
  4. תנאי אחרון היה ביצוע לאחר צום לילה ביחד עם חומצה ניקוטנית.

החומצה הניקוטינית הוספה ב-2 המקרים על מנת לדכא תהליכי ליפוליזה (פירוק שומן), וזאת כדי לבדוק את המשמעות של שימוש בשומן במהלך פעילות עד שעה וחצי ומה התרומה של שומן בכלל. ב-48 השעות שלפני ביצוע מבחני המאמץ הם נדרשו לא להתאמן אימון עצים ו-24 שעות לפני נאסר עליהם להתאמן בכלל. כמו כן, הם קיבלו בזמן זה מזון שהיה מורכב מ-8 גר' לק"ג גוף פחמימות, 2 גר' לק"ג גוף חלבון וגר' לק"ג גוף של שומן כדי לעשות סטנדרטיזציה לתנאי הניסוי. ביום הניסוי הם או קיבלו ארוחת ג'לי ו-600 מ"ל נוזלים שכללו 2 גר' לק"ג גוף של פחמימה או פלסבו הנראה זהה. כמו כן, 10 מ"ג לק"ג גוף של חומצה ניקוטנית חצי שעה לפני הביצוע ו-5 מ"ג לק"ג גוף של חומצה ניקוטינית 15 דקות לפני הביצוע ביחס לפלסבו שניתן במקרים ללא החומר. מדדים שונים נמדדו במהלך הביצוע כולל גם בדיקות דם וניתנו עוד 2 מנות של חומצה ניקוטינית (5 מ"ג לק"ג גוף) כל חצי שעה. במבדקים לא נראה שוני סטטיסטי במרחק אליו הם הגיעו בנקודת התשישות למרות שפר מרחק בצומות הוא היה קצר בכק"מ. רמות חומצות שומן חופשיות וגליצרול בדם היו נמוכות כאשר ניתנה חומצה ניקוטינית גם לאחר אכילה וגם לאחר צום. בקבוצת הצום רמות חומצות השומן החופשיות והגליצרול בדם לאורך ביצוע הפעילות היו גבוהות. רמות חמצון פחמימות היה זהה בכמעט כל הקבוצות למעט קבוצת הצום. המעניין הוא שחמצון פחמימות היה התורם העיקרי לשריפת האנרגיה לאורך כל הביצועים השונים (83-91% מכלל האנרגיה שנשרפה) והיתרה הייתה שריפת שומן מסוגי שומן שוני. המשמעות של הממצעים היא כי יתכן שבאירועים בעצימות גבוהה עד טווח זמן של שעה וחצי המרכיב העיקרי של שריפת אנרגיה בריצה, הוא דווקא פחמימות ולא שומן. זאת גם הסיבה שלא היה שוני ביכולת גם כשהייתה חסימה של הליפוליזה. למה בחרתי להוסיף את המחקר הזה לסקירה – מכיוון שהוא מראה שבאירועים אירוביים עד 90 דקות הרכיב העיקרי בשריפת אנרגיה (למי שצורך פחמימות) הוא כנראה פחמימה ולא שומן.

1_165790760-1

המחקר על רצי חצי מרתון מוביל למחקר הבא שפורסם בעיתון מטבוליזם ועסק במאפיינים של אולטרה מרתוניסטים קטוגניים. במחקר מ-2015 נלקחו 20 אולטרה מרתוניסטים או משתתפים באיירונמן. הם במחקר עשו פעילות של 180 דקות בקצב סאבמקסימאלי של 64% מצריכת החמצן המרבית. הייתה חלוקה ל-2 קבוצות של 10 משתתפים – הראשונה הוגדרה כעשירת פחמימות (59% פחמימה, 14% חלבון ו-25% שומן) והשנייה קטוגנית (10% פחמימה, 19% חלבון ו-70% שומן). המשתתפים בדיאטה הקטוגנית עשו אותה למשך 20 חודשים בממוצע לפני ביצוע הפעילות במחקר. התוצאות הראו כי בקבוצה הקטוגנית פיק שריפת השומן היה פי 2.3 כולל ברמות גבוהות יותר של צריכת חמצן. כמו כן, הם שרפו יותר שומן ב-59% פר דקה. לא היה שוני בין רמות גליקוגן במנוחה ולאחר ביצוע המאמץ בין הקבוצות. מצד אחד התוצאות מראות שיתכן שיש רלוונטיות לביצוע של דיאטה קטוגנית בתחום שריפת יותר שומן אצל מתאמנים למרחקים מאוד ארוכים, אך קשה להסיק מכך מסקנות נכונות מכמה סיבות. הראשונה היא שהמאמץ לא היה מאמץ המדמה תחרות ריצת אולטרה. על מנת להגיע למסקנה שיש יתרון לדיאטה בריצת אולטרה היה צורך בביצוע המאמץ עד לתשישות. דבר שני בעייתי הוא שמדובר על פרופיל של שימוש בדלקים במהלך הפעילות ועל כך ששורפים יותר שומן בדיאטה קטוגנית אין עוררין. מצד שני, מכאן לא ניתן לקפוץ למסקנה שיהיה מיותר שריפת שומן  שיפור יכולת והדבר לא נבדק במחקר. נקודה שלישית שלא ניתן להתעלם ממנה היא שהמחקר מומן על ידי חברת Quest המציירת מוצרים דלי פחמימה וכן קרן אטקינס.

מחקרים אחרונים יצאו השנה כשהראשון פורסם בג'ורנל למדעי הספורט והרפואה. במחקר זה אמנם לא נלקחו אתלטים, אלא 21 נשים וגברים בעודף משקל, אך כאלו שמתאמנים באימוני התנגדות לפחות 3 חודשים (בפועל כמעט שנה ניסיון – נ.פ) וללא בעיות רפואיות. הם חולקו ל-2 קבוצות שאחת קיבלה למשך 8 שבועות דיאטה מערבית מותאמת הכולל 30% פחות קלוריות (55% פחמימה, 15% חלבון ו-30% שומן) לעומת קבוצת המחקר שקיבלה דיאטה של 30% פחות קלוריות, אך של פחות מ-30 גר' פחמימה ליום ל-4 שבועות. לאחר 4 שבועות אושר להם להעלות את כמות הפחמימה כל שבוע ב-10 גר' עד גמר 8 השבועות. את חיסרון המחקר כבר ניתן לראות, מכיוון שבניגוד לדיאטה הסטנדרטית בדיאטה הדלה מאוד בפחמימות לא היו הנחיות לכמה חלבון ושומן לצרוך (נתונים שלא מופיעים במחקר), אלא רק הגבלה של כמות הפחמימות. האם הנבדקים בקבוצת המחקר היו בקטוזיס – לא ניתן לדעת. כמו כן, מדדו להם היקפים והרכב גוף בהתחלה ובסוף המחקר כולל שינויים במסת השרירים בפלג גוף עליון ותחתון באולטרה סאונד. במהלך 8 השבועות של המחקר הם נדרשו לבצע 3 פעמים בשבוע אימון התנגדות שכלל 2 סטים של 8-10 חזרות (RM8-10) עם מנוחה של 2 דקות בין הסטים. נעשה להם מבחן כוח לפני כן על מנת להתאים את רמת האימון. האימונים כללו בין היתר לחיצת ירך, לחיצת חזה, חתירה בישיבה עליות בטן ועוד. התוצאות היו שלא היה שוני בגמר 8 השבועות בירידה במשקל, באחוז השומן ומסתו וכן לא היה שוני בגדילת השרירים בין הקבוצות (14% בקבוצת המחקר ו-19% בביקורת, אך ללא שוני סטטיסטי). גם גודל השרירים לא היה שוני בפלג הגוף העליון או התחתון. המשמעות של החוקרים היא שבדיאטה היפוקלורית בשילוב עם אימוני התנגדות אין משמעות כנראה לכמות הפחמימות.

המחקר האחרון יתפרסם בקרוב ומגיע מהמעבדה של לואיז בורק וג'ון הוואלי (אותם חוקרים מהמחקר ברצי החצי המרתון מקודם – נ.פ). במחקר שהם מגדירים כמחקר הסופרנובה שלהם הם לקחו הלכים אולימפיים במהלך מחנה אימונים ב-2 מקרים. במקרה הראשון היו 11 משתתפים ובמקרה השני 19 חלקם מהמחנה קודם. בסיכום הכללי השתתפו במחקר 21 הלכים אולימפיים כאשר 8 השתתפו ב-2 המחנות ו-1 פרש מהמחקר עקב פציעה. כל האימונים וכן התזונה שניתנה למשתתפים הייתה מנוטרת לאורך כל המחקר כולל שקילה של המזון. הדגש העיקרי היה שלא יהיו שינויים במשקל המשתתפים ולכן הם קיבלו דיאטות המכילות 40 קק"ל לכל ק"ג גוף רזה שלהם בכל הדיאטות. מבחינת תזונה היו 3 גישות – 9 משתתפים קיבלו תזונה עשירה בפחמימות (60-65% פחמימה, 15-20% חלבון ו-20% שומן), 10 משתתפים קיבלו תזונה עשירה בפחמימות, אך מתוזמנת לאורך היום (בסגנון מחקרי ה-Sleep low וזהה לדיאטה העשירה בפחמימות) ו-10 משתתפים קיבלו תזונה דלה מאוד בפחמימות ועשירה בשומן (קטוגנית – 75-80% שומן, 15-20% חלבון ופחות מ-50 גר' פחמימה ליום). מבחינת אימונים – כל מחנה היה לאורך 3 שבועות וכלל גם אימוני התנגדות וכן אימונים שאינם הליכה (שחיה, רכיבה וריצה). במהלך המחקר בוצעו מבחנים שונים וכן מבדקים לצריכת חמצן מרבית, הליכה אפקטיבית מבחינה אנרגטית, תחרות הליכה ל-10 ק"מ ותחרות הליכה ל-25 ק"מ. בדיקות דם גם בוצעו בזמנים שונים לאורך כל תקופות המחנות. התוצאות במחקר הראו מספר דברים: צריכת החמצן המרבית עלתה בכל הקבוצות. הדיאטה הקטוגנית הובילה כמצופה לשריפת שומן גבוהה יותר מ-2 הקבוצות האחרות, אך גם הובילה לעלות חמצן גבוהה יותר במהלך ביצוע הליכה בקצבי תחרות (הליכה פחות  אפקטיבית, עקב צורך ביותר חמצן לביצוע – נ.פ.). כמו כן, קבוצות הפחמימות העשירה וכן המתוזמנת שיפרו יכולת הליכה למרחק של 10 ק"מ ב-6.6% ו- 5.3% בהתאמה, לעומת חוסר שיפור של היכולת בקבוצה הקטוגנית (1.6%-). החוקרים סיכמו כי למרות שנצפתה יותר שריפת שומן כאשר בוצעה דיאטה קטוגנית בהלכים אולימפיים, היכולת שלהם נפגעה בעיקר עקב אקונומית הליכה פחות טובה שדרשה יותר חמצן.

כמה מילות סיכום: הסקירה הנוכחית נועדה לבדוק את השאלה האם דיאטה קטוגנית יכולה לשמש אתלטים בשיפור יכולתם. כפי שניתן לראות מהמחקרים התשובה היא ככול הנראה לא. בחלק מהמקרים הדיאטה לא פגעה ביכולת בעיקר האירובית, אך ישנם גם מקרים בהם היא כן פגעה ביכולת הספרינט. כפי שהוצג באחד המחקרים גם העמסת פחמימות לאחר 6 ימים של הדיאטה לא עזרה לשיפור או מניעה את הפגיעה ביכולת הספרינט. כמו כן, מכיוון שסקרתי בעיקר את המחקרים על אנשים מאומנים, לא ניתן להשליך מכך לאוכלוסיית האנשים הנמצאים בעודף משקל או השמנה, הרוצים להשתמש בדיאטה זאת על מנת לרדת במשקלם עם או בלי שילוב של פעילות גופנית. דווקא בתחום הירידה במשקל במקרה זה יתכן והדיאטה הזאת תהיה אפקטיבית למי שיוכל להיענות אליה למשך זמן. כמו כן, במקרה של עודף משקל והשמנה בשילוב עם פעילות גופנית הדיאטה כן נצפתה כאפקטיבית לירידה במסת הגוף בשילוב עם ירידה במסת השומן ושימור של מסת השריר, ולכן היא כן יכולה להוות כלי אסטרטגי נוסף בידיו של דיאטן מיומן.

לעדכונים נוספים לחצו כאן

shutterstock_48263449

723439

לאחרונה פורסמו מספר מאמרים שבהם נבדקה השפעתו החיובית של הקקאו על מחלות לב ושבץ מוחי. הדבר הוביל אותי לנסות לבדוק בספרות את נושא הקקאו. למה? כי אם לקקאו ישנה השפעה מטיבה על כלי דם, אולי הוא יכול להשפיע לטובה גם על ביצועים או התאוששות מביצועים ספורטיביים. בגישה לספרות מצאתי מספר מאמרים חדשים העוסקים בכך, אך כדי שלא יהיה מיסוך של גורם אחר שמשפיע הוצאתי את כל אותם המחקרים העוסקים בשוקו. הסיבה העיקרית היא שלא ניתן להפריד בין הקקאו לבין השפעת החלב ומה מהם הוא המשמעותי יותר. לכן, בסקירה זאת העיסוק יהיה רק בקקאו או נגזרותיו – שוקולד לדוגמה.

אבקת קקאו היא תוצר של טחינה של פולי עץ הקקאו לאחר שהללו יובשו. הקקאו משמש כמרכיב עיקרי לרוב להכנה של שוקולד, וכן מוצרי מתיקה שונים נוספים. כמו כן, הקקאו משמש גם להכנת משקה השוקו. בקקאו ישנו אלקלואיד מריר הנקרא תאוברומין. מולקולה זאת שייכת למשפחת המולקולות המכילה גם קפאין ותאופילין – משפחת המתיל-קסנטינים. תאוברומין בעלת השפעות הדומות לקפאין, אך פחותות ממנו. הקקאו עשיר גם במספר חומרים נוגדי חמצון מקבוצת הפוליפנולים הנקראים פלבונולים. אז כיצד משפיע הקקאו על מתאמנים?

במחקר ראשון מ-2010 מהז'ורנל הבריטי לתזונה נבדק שימוש בקקאו כדי לשפר מדדי לחץ דם. במחקר זה נלקחו 8 נשים ו-13 גברים במצב של השמנה (BMI ממוצע 31.6 ק"ג למטר בריבוע) עם יתר לחץ דם. המחקר היה מוצלב והם קיבלו משקה קקאו או עם כמות גדולה מאוד של פלבונולים (701 מ"ג) או עם כמות נמוכה שלהם (22 מ"ג). שעתיים אחרי צריכת המשקה נבדקה להם זרימת הדם והם נדרשו לעשות מאמץ גופני של 10 דקות דיווש ב-75% מהדופק המרבי הצפוי שלהם לפי הגיל. לחץ הדם שנמדד לפני ביצוע המאמץ היה זהה ב-2 סוגי משקאות הקקאו. לעומת זאת לחץ הדם כתגובה לפעילות היה נמוך יותר בטיפול בו הייתה כמות הפלבונולים הגדולה. זרימת הדם הייתה טובה יותר כמעט פי 2 (6.1 לעומת 3.4) כאשר הם קיבלו את המשקה העשיר יותר בפלבונולים. המשמעות מהמחקר הייתה כי הפלבונולים של הקקאו ככול הנראה רלוונטיים להורדת סיכון למחלות לב וכלי דם. בנוסף לזאת הם גם כנראה משפרים את היכולת של הלב וכלי הדם במאמץ בינוני בקבוצת סיכון למחלות לב.

במחקר מוצלב משנת 2011 מהז'ורנל הבינלאומי לתזונת ספורט ומטבוליזם של פעילות גופנית נלקחו 20 רוכבים בריאים. הם קיבלו 2 טיפולים כאשר בראשון בשבועיים לפני ביצוע מבחן המעבדה קיבלו פעמיים ביום 40 גר' של שוקולד מריר עשיר בפוליפנולים מהקקאו ופעם אחת נוספת שעתיים לפני אימון. בפעם השנייה הם קיבלו אותה כמות של שומן ופחמימות במוצר בטעם קקאו, אך ללא מרכיביו הפוליפנולים. במעבדה לאחר שבועיים אלו הם נדרשו לרכב בעצימות של 60% מצריכת החמצן המרבית שלהם לשעה וחצי שבמהלכה הייתה כל 10 דקות עליה ל-30 שניות ספרינט ב-90% מצריכת החמצן המרבית. לאחר שעה וחצי כאלו הם נדרשו לדווש בעצימות של 90% מצריכת חמצן מרבית עד תשישות. בבדיקות דם שנעשו להם לפני ואחרי נצפה כי רמות ה-LDL היו נמוכות יותר בטיפול של השוקולד העשיר בפוליפנולים גם לפני וגם אחרי הביצוע. כמו כן, הייתה עליה של 21% יותר ברמות חומצות שומן חופשיות בדם במהלך הביצוע עם השוקולד העשיר. מצד שני לא היה שוני ברמות סוכר בדם, ברמות אינסולין וגורמי דלקת. כמו כן, לא היה שוני ברמות הביצוע תחת השוקולד ביחס לביקורת. המסקנות של החוקרים היו ששוקולד מריר מוביל ליותר תנועה של חומצות שומן חופשיות לאחר פעילות גופנית וכן גורם לסטטוס נוגד חמצוני טוב יותר. מצד שני, הוא לא משפיע על שיפור יכולת.  723434

במחקר מוצלב משנת 2012 מהז'ורנל האירופאי לתזונה, 14 אנשים בריאים רכבו 2.5 שעות בעצימות בינונית (60% מצריכת חמצן מרבית) שעתיים לאחר שקיבלו או 100 גר' שוקולד מריר או חטיף בעל כמות אנרגיה זהה או כלום. התוצאות הראו כי השוקולד הרים את רמות נוגדי החמצון בגוף לפני הביצוע של הרכיבה עד לכשעה אחריה. רמות אינסולין היו יותר גבוהות לפני ועד שעה לאחר הביצוע כאשר ניתן שוקולד מריר, אך בנוסף לכך רמות הסוכר בדם נשמרו בצורה אדוקה יותר בקבוצה זאת גם עד כשעה לאחר הרכיבה. בשאר הפרמטרים שנבדקו לא היה שוני בין הקבוצות. המסקנות שהוצאו מהמחקר הן, כי צריכת שוקולד כשעתיים לפני רכיבה ארוכה יכולה להשפיע לטובה על איזון סוכר ומדדים של נוגדי חמצון, אך לא משפיעה על מדדים נוספים כמו מדדים אנטי דלקתיים שנמדדו במחקר. בהערת אגב, יש לקחת בחשבון כי יתכן ובמודל אחר של פעילות כמו ריצה שעתיים לא יהוו מספיק זמן למנוע תחושת צרבת מכמות כזאת של שוקולד לפני האימון אצל חלק מהאוכלוסייה.

במחקר שפורסם בז'ורנל נוטריאנטים בסוף 2013 ניסו לבדוק האם הפלבונולים של הקקאו מעודדים התאוששות לאחר פעילות גופנית. 8 ספורטאי סבולת נלקחו לטובת המחקר המוצלב. הם ביצעו בטווחים שונים של זמן מבחן ריצה. הריצה בוצעה בשיפוע שלילי של 10 מעלות (דימוי של ירידה – נ.פ) למשך 30 דקות ב-70% מצריכת החמצן המרבית ולאחר יומיים מבחן ריצה של 5 ק"מ. לאחר סיום הריצה בשיפוע השלילי הם קיבלו מספר טיפולים: או משקה קקאו עם פלבונולים בכמות של 350 מ"ג או בלי בכלל פלבונולים. את המשקה נתנו להם מייד בסיום הריצה בירידה ושעתיים אחרי. נמדדו מדד קראטין קינאז לנזק שרירי וכן נעשו מדידות לכאבי שרירים בפרקי זמן עד 48 שעות לאחר האימון בו בוצע מבחן ריצה של 5 ק"מ. ב-2 המקרים לא נצפה שוני בין אם נצרך משקה עם הפלבנולים או בלעדיו. לכן, מסקנות החוקרים היו שכנראה אין לפלבונולים של הקקאו השפעה על התאוששות שריר ורמות קראטין קינאז. יש לקחת בחשבון כי מדובר בספורטאים מאוד מאומנים ויכול להיות שהסטטוס הנוגד חמצון שלהם כבר באזור המקסימום האפשרי.

מחקר אחרון שעדין לא פורסם בז'ורנל לרפואת ספורט וכושר פיזי ממקסיקו הראה תוצאות שונות ביחס למחקר הקודם שהוצג. במחקר זה נלקחו 15 שחקני כדורגל מקצועיים בגילאי נוער (15-18). בדקו אצלם מרקרים ביוכימיים, של פגיעות שרירי וסטרס חימצוני לפני ואחרי צריכה של קקאו. כמו כן, בוצע מבחן קופר של 12 דקות. התוצאות הראו ירידה במרקרים של קראטין קינאז ב-39.4% וכן ירידה ברמות LDH ב-23.03%. כמו כן, הייתה ירידה במדדים של סטרס חמצוני ועליה בכמות האנזימים נוגדי החמצון. בנוסף לתוצאות אלו היה גם שיפור במבחן קופר של 4% במרחק הריצה ביחס ללפני שימוש בקקאו. לכן, החוקרים סיכמו שקקאו יכול להטיב עם הכושר הגופני של מי שצורך אותו. יש לציין שעדין אין טקסט מלא של המחקר בנמצא, ולא ברור עדין מהי כמות הקקאו בה השתמשו במחקר.

ראינו מחקרים שונים התומכים בכך ששימוש בקקאו יכול להטיב עם פעילות גופנית בעיקר בתחום העיקרי של המצאות נוגדי חמצון במוצר. לא ברור מה הן הכמויות הרצויות של קקאו על מנת להגיע להטבה זאת והאם ישנו צורך בצריכה אקוטית או שגם צריכה כרונית שלו חיונית. עד שלא יהיו ממצאים נוספים, קקאו יישאר בגדר זהב שחור בעל פוטנציאל למתאמנים. יש לקחת בחשבון כי במחקרים שהוצגו הכוונה לרוב הייתה בשימוש באבקת קקאו או שוקולד מריר עם אחוזי מוצקי קקאו גבוהים וכמות פלבנולים גבוהה.

לעדכונים נוספים לחצו כאן

pic_1249_d

398717f08e6f5fe4c828d489da3374d2הוא מר ולא התה שהיה זוכה בתחרות הטעם הטעים, אך מדובר בתה מאוד נפוץ באזור דרום אמריקה. עלי המאטה מהווים חליטה שימושית, שכיום עשתה עליה וניתן להשיגה גם בישראל. לתה זה ישנם יתרונות בריאותיים, הוא יכול לשמש בתהליך ירידה במשקל, ואולי אפילו יכול לשמש מתאמנים. מאטה הוא צמח הגדל בדרום אמריקה ומשמש להכנת משקאות שונים. לצמח עצמו יש ריכוז רב של פוליפנולים כמו קוורצטין, רוטין וכן גם חומצה קפאית בדומה למה שמכיל קפה ירוק. יש לציין כי הצמח מכיל כמות מרובה של קפאין – כ-800 מ"ג לכל 100 גרם של הצמח, או כ-80 מ"ג קפאין לכוס של משקה מוכן. הוא גם מכיל מעט ויטמין C וכן ויטמין B1 ו-B2.  מה המחקרים אומרים עליו?

במחקר הראשון משנת 2001 נלקחו 47 נבדקים בעודף משקל אשר קיבלו או קפסולת פלסבו עם מיץ תפוחים או קפסולה שהכילה שילוב של מאטה (112 גר') ביחד עם גוארנה (95 מ"ג) ודמיאנה (36 מ"ג) 3 פעמים ביום לפני כל ארוחה מרכזית. במחקר בדקו על ידי אולטרה סאונד ריקון קיבה ב-7 מתוך 47 הנבדקים. משקל נמדד לפני תחילת השימוש ואחרי 10 ימים ב-44 נבדקים. כמו כן, 47 נבדקים חולקו ל-2 קבוצות שאחת קיבלה את הקפסולה המשולבת של הצמחים והשנייה קיבלו את הפלסבו למשך 45 יום. מתוכם 22 איש המשיכו לקחת את הקפסולה המשולבת למשך שנה על מנת לשמר את המשקל אליו הגיעו. התוצאות הראו שהשילוב הצמחי הוביל ליותר זמן בריקון הקיבה (58 דקות לעומת 38) לאחר ארוחה, כלומר המזון שהה יותר זמן בקיבה (נותן יותר זמן להגעה לתחושת שובע, אך גם יכול להעלות את הסיכוי לצרבת – נ.פ). לאחר 10 ימים של השימוש בתוסף הייתה ירידה של 0.8 ק"ג לעומת 0.3 ק"ג בקבוצת הפלסבו. יותר מזאת לאחר 45 יום של צריכת התוסף הייתה ירידה של 5.1 ק"ג לעומת 0.3 ק"ג בקבוצת הביקורת. בקבוצה שהמשיכה לקחת את התוסף על מנת לשמר את הירידה במשקל התקבל כי בתחילת פרק הזמן של השימור ממוצע המשקל היה 73 ק"ג לעומת בסיומו שהוא הגיע ל-72.5 ק"ג. המשמעות של הממצאים מבחינת החוקרים הייתה ששילוב צמחי של מאטה עם גוארנה ודמיאנה יכול להיות אפקטיבי לירידה במשקל ולאחר מכן בשימורו.

במחקר נוסף משנת 2009 השתתפו 102 איש ואישה (36 גברים ו-66 נשים) שחולקו ל-3 קבוצות – קבוצה אחת הייתה 15 איש ואישה עם מצב שומנים תקין בדם, קבוצה שנייה שכללה 57 נבדקים עם הפרעות שומנים בדם ובקבוצה השלישית שכללה 30 נחקרים ולהם היו גם הפרעות שומנים בדם וגם שימוש בסטטינים. הנבדקים קיבלו 330 מ"ל של משקה מאטה 3 פעמים ביום למשך 40 יום וחיפשו שינויים בתחום שומני הדם. התוצאות הראו כי הנבדקים עם מצב תקין של שומני דם הורידו את ערכי ה-LDL כולסטרול ב-8.7%. מי שסבל מהפרעות שומנים הורידו את ה-LDL כולסטרול שלהם בעד 8.6% וכן ראו עליה של 4.4% ב-HDL כולסטרול. מי שקיבל סטטינים והיה עם ערכי שומן גבוהים בדם קיבלו את השיפור הכי משמעותי – ירידה של 13.1% בערכי ה-LDL כולסטרול ועליה של 6.2% בערכי ה-HDL כולסטרול. המשמעות של המחקר הייתה ששימוש במאטה יכול לשפר מצב שומני דם אצל אנשים בריאים ואצל אנשים עם הפרעות בתחום.

המחקר האחרון בתחום מאטה ושינויים בריאותיים הוא מחקר מוצלב (הנחקר משמש גם כביקורת וגם כקבוצת מחקר – נ.פ) משנת 2013 ובו נלקחו 58 נשים בריאות עם BMI של 18.5-29.9 (במשקל תקין או קצת עודף משקל). הנבדקות קיבלו 3 כדורים המכילים את התערובת הצמחית שניתנה במחקר הראשון שסקרתי ובנוסף סיבים תזונתיים דמויי אינולין (סיבים פרה-ביוטיים – נ.פ). כמו כן, בהזדמנות אחרת קיבלו רק את התוסף בלי הסיבים, או רק את הסיבים ללא התוסף או מים עם פלסבו. כל הבדיקות בוצעו בימים נפרדים, אך למשך יום אחד והכדורים נלקחו 15 דקות לפני ארוחת הצהרים. שילוב של התוסף ביחד עם הסיבים הובילה לצריכה מעטה יותר של מזון ביחס לשאר המצבים (רק התוסף, רק הסיבים או פלסבו). המסקנה של המחקר הייתה כי שילוב של התוסף המכיל מאטה, גוארנה ודמיאנה לפני ארוחה מוביל לפחות אכילה והוספת סיבים ביחד איתו מובילה לסינרגיה משמעותית יותר בתחום צריכת המזון.

mate-vert_1_f3cfcdba-6ca2-478c-a889-99739a26f3adומה לגבי מחקרים הקשורים בצריכת מאטה ופעילות גופנית. במחקר מוצלב מ-2014 מהז'ורנל לתזונה ומטבוליזם בדקו שימוש במשקה המאטה והשפעתו על שריפת שומן והוצאה אנרגטית. 14 גברים ונשים נלקחו למחקר וצרכו או גר' של מאטה או פלסבו בכדורים כ-60 דקות לפני ביצוע של מבחן מאמץ עד הגעה לצריכת חמצן מרבית. בדקו במבחן המאמץ שינויים בשימוש בגזים (חמצן ופחמן דו חמצני – נ.פ) לאורך הבדיקה כדי לזהות חמצון שומן וכן את ההוצאה האנרגטית. בנוסף בדקו גם בדם את ריכוז הלקטט בשלבים השונים ממנוחה עד הגעה לפיק שבו הופסק מבחן המאמץ. בפעילות תת מרבית בכל רמותיה עד 70% מצריכת החמצן המרבית, השימוש במאטה הוביל לעליה בחמצון שומן וכן בהוצאה האנרגטית ב-24%. היה גם שינוי לטובה שהיה קרוב להיות משמעותי (P=0.066) ברמות הלקטט בדם שהיו נמוכות יותר בעת השימוש במאטה. המשמעות של המחקר היא כי יתכן ששימוש במאטה לפני פעילות גופנית במאמצים תת מרביים יכול להוביל לשריפת יותר שומן ולהוצאה אנרגטית גבוהה יותר – דבר שיכול לעזור בתהליך של ירידה במשקל. כמו כן, שימוש ביותר שומן ברמות הפעילות הנמוכות יותר יכול לשמר את רמות הגליקוגן של המתאמן ולמנוע התעייפות מהירה יותר (גם עקב הטרנד של אי העלייה ברמות הלקטט).

במחקר מוצלב נוסף שפורסם השנה בז'ורנל הבריטי לתזונה נבדקו 12 איש אשר שתו 200 מ"ל 3 פעמים ביום של מאטה או מים כביקורת. הצריכה של משקה המאטה הייתה למשך 11 ימי המחקר כאשר ביום השמיני הם ביצעו אימון התנגדות אקסצנטרי (יוצר יותר פגיעה שרירית – נ.פ) ליד אחת. כוח השריר נמדד מייד אחרי האימון, 24, 48 ו-72 שעות אחריו. כמו כן, נלקחו מדדי דם להמצאות של חומרים נוגדי חמצון באותם פרקי הזמן. כאשר הם שתו את משקה המאטה היה שיפור של 8.6% בהתאוששות כוח השריר ביחס לביקורת כבר תוך 24 שעות. כמו כן, נמצאו תרכובות פנוליות (נוגדי חמצון) בדם בעת שתיית המאטה, שירדו ברמותיהם רק לאחר 48-72 שעות. המשמעות של המחקר היא שיתכן ושתייה של משקה מאטה יכולה לעזור בתהליכי התאוששות מהירה מאימון התנגדות, דבר שיכול להועיל למי שעושה אימונים כל יום לאותם קבוצות שרירים.

מה ניתן ללמוד מהמחקרים על מאטה? יתכן ששילוב של שתייה של מאטה יכול להועיל במספר דרכים, אם זה בתחום של ירידה במשקל, שימור משקל, הורדת תיאבון אם נצרך לפני ארוחה, שינויים לטובה בשומני הדם ויתכן שישנם עוד דברים שעדין לא נחקרו. כמו כן, ניתן לראות כי שימוש במאטה יכול אולי להועיל גם למתאמנים בשימור של גליקוגן, שריפת יותר שומן וכן התאוששות מהירה יותר מאימון התנגדות קשה. מהצד השני, לפני שרצים בהמלצות על שתייה מרובה של מאטה יש לקחת בחשבון שמדובר במעט מחקרים ונושא עדין צריך להיחקר. כמו כן, ישנם סימני שאלה בנושא של הבטיחות בעת שימוש בכמויות מאוד גדול של מאטה. בכל מקרה, הכיוון של התוצאות נכון לעכשיו מאוד מעודד.

לעדכונים נוספים לחצו כאן 225px-Mate_en_calabaza

garcinia-cambogia

בשנים האחרונות ישנה עליה בכמות התוספים הנמכרים בשוק כשורפי שומן. אחד מהתוספים הללו הוא תוסף שקיבל הרבה חשיפה בתוכנית הטלוויזיה של ד"ר אוז ושמו גרסיניה קמבוג'יה. כאשר ישנו תוסף המתיימר "לשרוף שומן", הרי שבתיאוריה הדבר נשמע נפלא. לפי תיאורי תוספים שורפי שומן, ניתן לדמיין כי מדובר בכדור שאפשר לקחת אותו, לשבת על הספה והשומן יימס בעצמו בלי צורך במאמץ גופני או דיאטה. כמובן שאם היה דבר כזה כנראה שלא היה צורך בדיאטנים, תזונאים או מדריכי כושר. מכיוון שאין עדין בנמצא כדור כזה הלכתי לספרות בנושא של הגרסיניה קמבוג'יה על מנת לחפש האם מדובר בעוד אחיזת עיניים או שיש דברים בגו.

הגרסיניה קמבוג'יה הוא פרי אשר עשיר מאוד בחומצה הידרוקסי-ציטרית שמבחינת תחושה נותנת את אותו אפקט כמו חומצה ציטרית עצמה – טעימות של לימון. אחת הצורות של החומצה ההידרוקסיציטרית כנראה מונעת פעילות של אנזים מפתח בתחילת תהליך הליפוגניזה (ציטראט ליאז). המשמעות היא כבר שונה משריפת שומן, מכיוון שאין כאן תהליכי שריפה, אלא מניעה של היווצרות של שומן מפחמימות או גופי קטו של חומצות אמינו.

עכשיו שהבנו שלא מדובר ב"שורף שומן", אלא מונע היווצרות של שומן ניתן לעבור לשלב הבא – האם יש מחקרים הנותנים סימוכין לטענות בנושא של התוסף שאמור לשנות את הרכב הגוף ולהוריד ממסת השומן. ישנם 2 מחקרים המראים תוצאות מעולות של התוסף – שהוא מוביל לפחות יצירת שומן, עוזר לירידה במשקל, גורם לפחות תיאבון ועוזר לאחר הירידה במשקל למנוע עליה מחודשת במשקל. אך כאן הנפילה מדובר ב-2 מחקרים שנעשו על מכרסמים ולא על בני אדם.

האם ניתן להמיר מסקנות מחיות מעבדה לאדם? ממש לא, ולכן התוסף נחקר גם בבני אדם. כאשר נבדקים קיבלו 1.5 גרם מהתוסף ליום ל-12 שבועות, לא הייתה לתוסף שום השפעה על הרכב הגוף ועל ירידה במשקל. מחקר נוסף שבדק מינון יותר גבוה של 2 גרם ליום למשך 10 שבועות קיבל את אותם התוצאות – שום שוני בהרכב הגוף ובירידה במשקל עם התוסף. במחקר הראשון היה גם אפקט שלילי קטן של עליה במשקל עם התוסף, אך הוא לא היה משמעותי סטטיסטית.

אחרי שראינו שהתוסף כנראה לא שורף שומן, נשארת הטענה הנוספת שלו שהוא מדכא תיאבון. טענה זאת נובעת מ-2 המחקרים בחולדות שבהם נצפה אפקט כזה. גם כאן אין הפתעות – נעשה מחקר אחד בלבד על בני אדם למשך 12 שבועות בו ניתן מינון של 2.4 גרם ליום של התוסף ולא היה אפקט של דיכוי תיאבון.

לסיכום, כאשר מוכרים לכם תוספים שנועדו להיות שורפי שומן, תמיד כדאי לבדוק לפני הרכישה מה עומד מאחורי הרקע לטענות של התוסף. לרוב תמצאו שאם ישנם מחקרים הם נעשו בעיקר על חיות מעבדה ולא בני אדם. כיום עדין לא ידוע על תוספים השורפים שומן, אלא בעיקר על תוספי השורפים את הארנק.

* אם יש לכם תוספים נוספים שתרצו שאבדוק אותם, אנא רשמו לי בהערות

לעדכונים נוספים לחצו כאן

Garcinia Cambogia